עקרון ההדדיות 

עקרון ההדדיות

הרבה מהתסכולים שאנשים חווים בתוך מערכות יחסים נובעות לטעמי, מהציפייה והתשוקה להדדיות.

בעיקרון ציפייה זו היא כה טבעית וברורה בעיני, כך שאין פלא שהיא כה דומיננטית. אך יחד עם זאת, חשוב להבדיל בין הדדיות לבין סימטריה. אין ספק שהדדיות היא הכרחית במערכת יחסים תקינה. לשני האנשים או יותר, צריך להיות הרצון ואו האינטרס להיות חלק ממנה, חלק פעיל כנה ואמיתי. נאמר בחברות, בזוגיות, בין אחים ומשפחה בכלל, בעבודה, אך הדגש הוא על מערכות יחסים, כאלו שאנו יכולים לבחור אם לקיים בחיינו ואנו בהחלט יכולים  לבחור את האיכות שלהן. אני מניחה שהמשפט הזה נשמע לכם מבלבל, אז ברצוני להבהיר: נכון, לא את נוכחות כל מי שנמצא בחיינו אנו בוחרים, ישנם אנשים שאנו פשוט "צריכים" להסתדר איתם, זה יקל על חיינו אם זה יהיה המצב ולכן, כדאי לנו לפעול ולעשות מה שבשליטתנו בכדי להגיע לתוצאה זו. הטור הזה עוסק באותן מערכות יחסים אשר אנו מעוניינים בהן אך לעיתים מוצאים עצמנו מתוסכלים מהן, כאשר מתקיים דיון של מי נותן יותר ומי מקבל יותר? למה אני לא מקבל באותה מידה שאני נותן? האם אני מובל או מוביל? האם אני נלקח כמובן מאליו? הדיון הזה יכול להתקיים בקול, או לעורר אי נוחות חרישית כאשר הוא מתקיים בינינו לבין עצמנו בראש, בבטן ובלב....

ראשית, חשוב להבהיר את ההבדל בין המושגים, הדדיות פרושה יחסי גומלין, השפעה, תועלת לשני הצדדים. הכוונה שיש מכנה משותף ובהקשר שלנו אני מתייחסת לרצון ההדדי להיות חלק ממערכת היחסים, המבוססת על אהבה, כבוד, תשוקה, הערכה, חברות ועוד.

כאשר אין הדדיות וצד אחד בכלל אינו מעוניין להיות חלק ממערכת היחסים, הוא נשאר בה כי חש שאינו יכול לצאת ממנה, לא רוצה לפגוע בצד השני, לא רוצה לוותר על הדברים הטובים שבאים יחד איתה, האיזון מופר, וצד אחד מוצא עצמו במיקום בעייתי, מתסכל, הדורש פיתרון ואבחון נכון של המצב ושל רגשותיו ומחשבותיו בנושא. לפעמים רק נראה לנו שהאיזון מופר ואין הדדיות, מה שמבלבל אותנו וגורם לנו לפרשנות שגויה לעיתים הוא דווקא היעדר סימטריה.

במקור המילה סימטריה, מתייחסת לעצמים מתמטיים וליחסים ביניהם. בהקשר של יחסים בין אישיים, לסימטריה יש את היכולת להטעות, שינוי דפוס המחשבה בנוגע ל"איך זה צריך להיות" יכול לשפר ללא הכר את מערכות היחסים בחיינו.

הצורך בסימטריה מצריך זהות, כלומר מה שאני עושה אז שגם הצד השני יעשה או "צריך לעשות". אם אני נותן X  אז שגם הצד השני ייתן באותה המידה. לרוב זה לא אפשרי. לאנשים שונים צרכים שונים ומגוון דרכים שבאים הם מספקים את צרכיהם ועונים על צרכיהם של אחרים. לכל אחד דרך משלו להביע אהבה, חברות, אמפתיה. כל אחד מאיתנו מפרש עפ"י עולמו מצבים שונים ולכן לא תמיד יכול לקרוא את מחשבותינו ולהבין מבלי שנסביר. היכרות עמוקה וקרובה עם אנשים אכן תורמת רבות להבנת הצד השני גם ללא מילים אך היא עדין לא מאפשרת לנו לקרוא את מחשבותיו ולהבין את צרכיו ב-100%. 

כאשר אנו מצפים מהצד השני לנהוג באופן מסוים, לעשות בדיוק מה שנראה לנו נכון וראוי אנו לא מאפשרים לו לתת ולעצמנו לקבל, באמת. אנו חוסמים עצמנו מן האפשרות. האדם שמולנו שונה מאיתנו, במחשבותיו, בהשקפת עולמו, בהתנהגותו והאופן שבו הוא בא לידי ביטוי, ברגע שאנו מכתיבים " אם הוא אוהב אותי הוא צריך לנהוג כך או כך", ראשית אנו מעמידים למבחן שלא בהכרח נחוץ לנו, שנית, אנו מזמנים לחיינו אכזבה ואנו לא מכירים ומכילים את האדם שמולנו באמת כפי שהוא. אהבה, חברות, עצב או שמחה יכולים לבוא לידי ביטוי במגוון דרכים, לא רק בדרך שלנו.

ישנם אנשים שמילים גדולות ומעשי אהבה נודפים רומנטיקה זה גדול עליהם, הם מעדיפים פתק קטן, חיוך מבויש ואינטימיות, אז מה? נוכל לומר שהם אוהבים פחות? לא, פשוט זו הדרך שלהם. יש כאלו שלא יגידו לנו שהם אוהבים אותנו כל כך הרבה פעמים בפנינו אבל לא יעבור רגע שנפקפק בכך. חשוב לוותר על שיפוטיות וביקורתיות לא לראות את הדברים דרך משקפי ה"ככה זה צריך להיות" ויותר במשקפיי ה"ככה זה" – לכל אדם דרך משלו.

מערכת יחסים שהיא הדדית אך לא סימטרית, כזו המאפשרת לכל אחד לבוא לידי ביטוי, מוותרת על קטנוניות וניהול ספר חשבונות. היא מאפשרת כנות ופתיחות, כך יוכל כל אחד מהשותפים בה לומר בכנות מה הוא צריך וילמד להכיר את האחר וצרכיו.

אני מצאתי שבאופן הזה של ניהול מערכות יחסים, יותר קל לי להתנהל, בניתי עם עצמי תיאום ציפיות, למדתי מה כל אחד מהאנשים בחיי יכול להעניק לי, גיליתי שיש כל כך הרבה גוונים לאהבה, לחום, לחברות ולמשפחתיות. אין צורך לפעול בתבניות המכתיבות חוקים נוקשים וקווים מגבילים, להיפך, להיות חופשייה ופתוחה לקבל את מה שהאחר בוחר לתת לי. הטלתי פחות ספק באנשים סביבי והקשבתי גם לאינטואיציה ולעובדות האובייקטיביות של המצב. כך יכולתי לענות לעצמי על השאלה: האם מדובר בחוסר הדדיות או בחוסר סימטריה, שווה לבדוק .